כתב עיתון קומרסאנט

באופן כללי נוטים לתאר בלוג כמרחב דמוקרטי אבל הבלוגים כוללים לרוב גם הרבה מידע מיותר, אבל יש היבט נוסף שהבלוגספרה היא גם מרחב מידע ולא רק מרחב דמוקרטי.

לכן הבעיה המרכזית היא היכולת לכרות מידע רלוונטי בים המידע הלא רלוונטי- איך מגשרים על זה?

אתמקד בשתי טענות:

בלוג יכול להוות מקור למידע חדשותי.

והטענה השנייה הוא שהבלוגספרה מהווה פלטפורמה משמעותית עבור הכתב העיתונאי עצמו- ככל שיותר כתבים ישתמשו בכלי הזה כך יעלה ערך הבלוגספרה כמקור מידע.

כתב מול בלוגר:

כתב הוא אדם בעל זהות יציבה אנחנו מכירים לרוב את השם שלו אנחנו מייחסים לרוב את המהימנות לכתב בעקבות המקום בו הוא מפרסם כתבות וקצת פחות בזכות השם האישי שלו וזה קצת שונה ביחס לבלוגר שצובר את עיקר הפירסום שלו בזכות האלמנט האישי ללא מסגרת תומכת.

בגלל מבנה הרשת כל כותב חשוף לביקורת ובגלל זה לרוב מעצם מבנה זרימת המבנה יש יכולת להצליב את המידע שהבלוגר מפרסם.

ניתן לסווג בלוגרים לכמה טיפוסים:

סלברטים- אנשים מעולם האוף ליין שמפרסמים בבלוג (פוליטיקאים, אוליגרכים, אפילו מקרה שהתפרסם- לריסה טרימבלובלר)

בלוג גיבור ויראטואלי- זהו בלוגר שהזהות הוירטואלית שלו גוברת על זו בחיים האמיתיים.

בלוג עד- בלוגרים שהופכים להיות עדים לאירועים.

והסוג הרביעי- אנשי מקצוע עם מומחיות בתחום מסויים- ולכן הם מקבלים משקל כקובעי דעה.

הרבה פעמיים בלוגרים מתעדים אירועים (המרצה מראה תמונה של שריפה שבלוגר רוסי תיעד מחלון הבית שלו, צ.א).

פעמים רבות הבעיה היא לא קבלת המידע אלה היכולת להרכיב את פאזל העדויות- ולכן את תמונת העולם הבלוגית קשה יותר להרכיב כי היא מפוזרת על פני כל הרשת והצרכנים צריכים ללכת לחפש ולאסוף את הידיעות.

מנקודת המבט העיתונאית הבלוגים הם סביבת עבודה מאוד נוחה כי מעצם היותה רשת חברתית הבלוגספרה מאפשרת מיפוי של יומנים שיכולים לשמש באופן קבוע כמקורות בעלי ערך.

אם נסכם את המרכיב הזה- בלוג יכול לשמש כמקור מידע לפרסום וגם כמידע עזר-מידע פנימי מאחורי הקלעים.

וגם כסוג של מוניטורים באמצעותם אפשר לגבש תמונת מצב.

חשוב לציין גם כי כאשר מדברים על נושא של כתב מול בלוגר- הרבה פעמיים בלוגרים הם גם כתבים. וזה מוביל לדעתי לשינוי גדול. מה שאני מנסה לטעון הוא שהבלוג משנה את העיתונאות.

העיתונאים הבלוגרים מביאים איתם את מימד המהימנות והמקצועיות והם גם עצמם משמשים כמקורות לעיתונאים אחרים.

מניעי העיתונאיים לההפך לבלוגרים:

העדר עריכה וביקורת

העדר צורך בעמידה בזמני פרסום

וגם היכולת להישאר אנונימי

ככל שיהיו יותר עיתונאים בבלוגספרה כך מעמדו יתגבר, זה מעין ביצה ותרנגולת- המהימנות הופכת את הבלוגספרה לאמצעי יעיל יותר.

לדוגמא במערכת החדשות של ערוץ תשע בא אני עובד בערך 40% מתוך 30 העובדים מחזיקים היום בלוגים אישיים.

ותרבות הניהול של הבלוגים העיתונאים נותנת השפעה על כל הבלוגספרה.

דוגמאות:

עיתונאי מרשת טלוויזיה רוסית העביר דיווחים שוטפים בבלוג שלו מרצועת עזה לאחרונה. הוא סיפר למשל איך הוא ניסה להציל את הצלם הפלסיטנאי שלו.

עוד כמה דוגמאות (תמונה מההלויה של ערפת, תמונה מההתנתקות…).

לסיכום אומר שנוצר פה ז’אנר חדש- עיתונאות אישית, היומן העיתונאי כמקור לתיאור המציאות הוא תופעה מענינת.

דוגמא אחרונה- המגמה של שיפור מעמד הבלוגים היה יכול להשתנות עם למשל אתר הכנסת היה פותח אפשרות לכל ח”כ לפתוח בלוגים משל עצמם.