טכניקות לינקבייטינג בווב 2 ובמדיה קלאסית – אנטון נוסק

Linkbait
טכניקות למשיכת קישורים לאתר או לבלוג.

כל דבר שעוזר למשוך קוראים נחשב ללינקבייט.

קישורים יעילים סביב נושא LINKBAIT

http://dolboeb.org/lb

צריך להפריד בין 3 סוגים של טכניקות:

להמשיך לקרוא טכניקות לינקבייטינג בווב 2 ובמדיה קלאסית – אנטון נוסק

שיווק מכוון ווב 2.0 ; כוחם השיווקי של הבלוגים


פאנל בהנחיית אופיר כהן – מנכ"ל קומפיוקול

קצת נתונים סטטיסטים:
בכל יום נפתחים 120,000 בלוגים חדשים.

70 מיליון בלוגים קיימים היום בבלוגספירה. יש כאן תופעה חברתית שבתוכה טמונות הזדמנויות עסקיות.

שימוש לא נכון בכלים אלה עלול לגרום להפך הגמור.

יש כיום שאלה גדולה שעולה – האם בלוג הוא כלי של תוכן אמין או כלי לשיווק ?

יש 2 דרכים להשתמש בבלוגים ככלי שיווקי:

  1. שימוש בבלוגים אחרים ע"מ למשוך גולשים ממקורות חיצוניים, דחיפת מוצר לבלוגרים שמסקרים שווקים דומים למוצר.
  2. יצירת בלוג חברה – ע"מ למשוך ולהגיע ללקוחות חדשים, ולשמור על קשר עם לקוחות ישנים.

בכל יום, מתוך 120,000 הבלוגים שנפתחים – בין 5000 ל – 7000 בלוגים הם ספאמינג.

קיימת בעייה באמינות הבלוג המיתוגי של חברה, כיוון שמרבית הבלוגים של החברות מנוהלים על ידי חברות יחסי ציבור אינטרנטיות – שמקבלות תשלום עבור הבטחת יתרון יחסי של תגובות חיוביות. ככל שמתרבות התופעה האלה – נפגעת החשיבות של הבלוגים האלה.

טיפים לחברות שרוצות להשיג יעדים שיווקים ע"י בלוגים

  1. לא לפחד מטוקבקים. פנייה לקהל שיחווה דעה בלי להתערב בתגובות, מתוך אמונה בטיב המוצר – יוצר אמינות.
  2. כתיבת טוקבקים בשם החברה במקומות שונים.
  3. כתיבת תוכן איכותי שגורם משהו לגולשים (טיפים, הנחיות), שימוש בתוכן הומוריסטי
  4. התקשרות מול בלוג אמין בתחום ושקיפות של המהלך.
  5. לספק חווית משתמש איכותית ומעניינת. לתת ערך מוסף.

לקראת סוף הפאנל – העלה עומר פרצ'יק את התמיהה לגבי הגישה המתרחבת של חברות מסחריות – העובדה שהם מצפים לזכות לפירסום על גב הבלוגרים והם לא חושבים בכלל על האפשרות לתגמל את הבלוגרים עבור כך באמצעות חלוקת רווחים.
הוא הציע ליושבי הפאנל להפוך את השת"פ בין החברות המפרסמות לבלוגרים למעין תוכנית שותפים (
affiliate).
יושבי הפאנל – המייצגים חברות מסחריות התנגדו לרעיון בטענה שזה הופך גם את הפירסום הזה למסחרי ופחות אמין.
אופיר אף טען שכסף הוא הדבר האחרון שבאמת מעניין את הבלוגרים וזה בעצם מה שכל כך יפה וקורץ למשווקים אפשרות הפירסום בעלויות נמוכות, ההערה הזו הסעירה ועיצבנה את הקהל הבלוגרי שנכח בדיון.

סדנה אום מליק: האינטרקציה בין בלוגים וחברות מסחריות כנס הבלוגפרנס


הרצאה ניתנה במקור באנגלית זהו תרגום חופשי שלי (צ.א)

הוא פותח בהתנצלות ואומר  im sorry ובעברית "יש לי האנגאובר" אז סליחה אם יש ברדק….
🙂



 

כשביקשו ממני להעביר סדנה שאלתי עת עצמי מה אני יכול בכלל ללמד?

 אז החלטתי לספר ולחלוק את סיפור הבלוג והחברה שלי עצמי…

Gigaom הוא אתר על חדשות "חכמות"- זו היתה ההחלטה החשובה ביותר בעיני- הדבר החשוב ביותר בבניה של בלוג הוא להגדיר "מי אתם". בלוגרים רבים לא מגדירים את המטרה שלהם והם פשוט מתחילים בלוג כי זה מגניב, אבל באמת חשוב לדעת מה המטרה שלך ושל הבלוג שלך.


לפני שפתחתי את החברה עבדתי ככתב בפורבס,  אז היה לי קצת ניסיון במה זה כתיבה ומה זה אינטרנט…

מה אני חושב שקורה היום בתעשייה ולמה החלטתי לעזוב את העבודה שלי?

כשדיווחתי ככתב ב- 2005 פתאום התברר לי שהמדיה כעסק לא הושפעה עדיין כמעט בכלל מהתפתחות הטכנולוגיה.

הרגשתי שהולך להגיע צונאמי טכנולוגי- הגלישה בפס רחב, ולעומת זאת שהצונאמי הזה עדיין לא בא לידי ביטוי במדיה, אבל שהתעשייה בוודאי תושפע מכך בעתיד.

בעקבות התפוצצות הבועה פיתחתי חשש גדול לגבי פירסום מכוון.

מספר המתחברים לפס רחב גדל וגדל וזה גרם להווצרות של יותר ויותר אנשים שמחפשים מידע טוב ומהימן.

הגלישה באינטרנט עלתה מ-16 דקות גלישה במומצע לכ-6 שעות גלישה.

היתה לי תחושה שהולך להיות שינוי אדיר בתעשייה, נוצרה מציאות שיותר אנשים הגיבו למה שכתבתי בבלוג שלי מאשר לכתבות שלי במגזין.

זה היה מוזר כי כל החיים הייתי עיתונאי וזה פשוט הדהים אותי שיותר אנשים מגיבים לי כבלוגר מאשר כעיתונאי.

שינויים עיקריים בתעשייה מעלות של 100 מיליון דולר בערך שהיווה העלות לשם הקמת תעשיית מדיה (שכירת בנינים, הדפסת עיתונים, העסקה וכו'…)

היה מעבר של עלות של כ 1/4 מיליון דולר היום שדנרש היום להקמת חברת מדיה- אני למשל אישית עובד מסטארבאקס ואני לא משלם כל שכירות למשרדים….

המדיה הפכה עם הזמן ליותר נישתית ויותר זולה- טכנולוגית וההפצה נהייתה חזקה ורחבה יותר -> נוצרה מדיה חדשה.

אין מה לפחד מהשינוי הזה ההיסטוריה פשוט חוזרת על עצמה:

זה מה שקרא כשהרדיו נכנס לתמונה בעקבות עיתונים, זה מה שקרא כשהטלוויזיה נכנסה בעקבות הרדיו, ואז הכבלים…כל ההתפתחויות האלה היו עם שלושת המאפיינים שהזכרנו לעיל- נישה,מחיר זול והפצה.

וזה רק הולך וגובר עם התפשטות והתפתחות האינטרנט- גישה למידע מכל מקום ובקלות.

בעקבות שינויי התקשורת, והתפוצה כך גם משתנים גם אופי הידיעות- זה יצר קשר יותר הדוק בינינו לבין אירועים אבל מצד שני כולנו גם קצת יותר קצרים בזמן ולא יכולים להתעסק עם כל ידיעה.

אני חושב שבלוגים הם פשוט מיקרוקומוס מייצג של החיים שלנו- אנחנו עוברים על הרבה מקורות מידע הצריכה של המידע מתגברת אך אין לנו זמן "עיכול" ובלוגים קולעים בדיוק למבנה המציאות הזה.

רבים שואלים אותי על הבלוגים ביחס לתקשורת המסורתית- ואני חושב שאי אפשר בסופו של דבר להחליף את התחושה של קריאת עיתון, יש בזה חדווה אדירה להתיישב על הספה ולקרוא בנחת כתבה, אבל מצד שני זו חוויה שונה לחלוטין מקריאת בלוגים מבחינת חווית המהירות, היקף הנושאים, וקצב הכיסוי אלו פשוט חוויות שונות לגמרי והם לא מוציאות זו את זו.

זהו אחד הדברים החשובים ביותר זו לא מציאות של או זה או זה, המדיה המסורתית והמדיה החדשה יכולים ללכת יד ביד ואפשר להשתמש בשניהם שימוש נבון:

אם נסתכל לדוגמא על השימוש של ה- new york times בעיתון ובאתר, בתחומים רבים אין סיכוי שיהיה להם כתבים ממוקדים בכל נישה ונישה, והבלוגרים מאפשרים להם לכסות תחומים נישתיים רבים יותר. למשל יש להם "כתב" שמכסה את מה שקורא ב facebook.com.

בואו נניח שיש מישהו שעוקב אחרי facebook.com הוא לרוב ידע באופן אבסורדי על בעיות של חברה מסחרית מסויימת אפילו עוד לפני שהיא תגלה שהיא בבעיה עם הצרכנים, הכתב הזה מסוגל לעקוב אחרי טרנדים ותחושות ולהרגיש את הדופק של הקהל, וזה תגובה הרבה יותר מהירה ממה  שכתבים רגילים מסוגלים להגיב ו/או לזהות שמתפתח פה סיפור חדשותי.

בלוגים היום מהווים מעין ברומטר לחברות עיסקיות ולכן כדאי לחברות לשים לב לבלוגים העוסקים בהם או במוצרים שלהם.

השאלה הגדולה היא לא האם צריך אלה למי צריך לשים לב ? כלומר מי הם הבלוגים החשובים למעקב של חברה ?

מנהלים גדולים הולכים לרוב לפי מותגים ושמות ידועים, אין להם זמן ללמוד את מאפייני הבלוגר עצמו- מי הוא ומה מעניין אותו ולמה הוא כותב מה שהוא כותב…

לו היתה להם היכרות שכזו היא היתה מאפשרת להם שיחה ישירה יותר עם הבלוגר ואולי גם האינטראקציה העיסקית איתו היתה טובה יותר.

כדאי גם לעקוב אחרי בלוגרים מהסוג שלי שיש להם איזשהו רקע עיתונאי ושהם מבצעים סקירות של חדשות הטכנולוגיה.

שאלה מהקהל- כשאתה אומר לשים לב לבלוגר, איך אפשר בדרך יעילה לזהות בלוגים שמשפיעים על החברה שלי…?

תשובה- כל בלוגר בעיני הוא עיתונאי וככזה הוא צריך לקבל יחס של עיתנואי.
PR פירסומים עיתונאים- מעצבנים בלוגרים, אבל אם בניגוד לכתבה עיתונאית או חומר שיווקי תפנה אלי כבלוגר במייל ישיר ובו תגיד לי- רגע אולי מה שכתבת על החברה שלי לא נכון? אולי תבוא לפגישה עם המנכ"ל שלנו ותתרשם אחרת…אם זו תהיה המציאות אז גם היחס יהיה הרבה יותר מתקבל וטוב מצד קהילת הבלוגרים.

האמת היא שבלוגרים יכולים לעזור לחברה שלכם מאוד.

יש מוצר חדש של החבר'ה שייסדו את סקייפ וקוראים לו joost, אני אוהב את המוצר, חילקנו הזמנות למוצר בבלוג ותוך שנייה היו לנו 50,000 נסיינים רשומים. נוצר פה רווח הדדי בין העסק לבלוגרים וזה קשר טוב לשני הצדדים. הבלוגרים חיים את העולם הזה כתיבה בורם זה לא משהו חד פעמי. כן איכפת לנו כבלוגרים מהחברה שלך וגם אם אנחנו כותבים שמשהו בחברה שלכם דפוק זה רק כי אכפת לנו וזה מפריע לנו עוררתם בנו משהו, ואנחנו מצפים ממכם שדברים יעבדו אחרת ובצורה יותר טובה.

בשש השנים האחרונות למדתי שהקוראים שלך הרבה יותר חכמים ממה שאתה חושב שהם, הם יכולים להצליב מידע בגוגל, והם פשוט יודעים המון.

שאלה- לגבי הערות בבלוג, האם אתה מצנזר איזה שהם הערות בבלוג שלך ?

תשובה- אנחנו מצנזרים רק ספאם, אני מרגיש שאם אתה כותב משהו טוב ולא פוגעני, גם ההערות יהיו בהתאם- יחס גורר יחס. אם אתה בלוגר משוגע סביר להניח שזה סגנון ההערות שתקבל.

אני אוהב הערות שחולקות עלי, כי זה מעורר שיח וזה טוב.

הרבה פעמיים זה גורם לך לחשוב שוב על מה שכתבת אולי אתה טועה..זה מלמד אותך על הידע שלך. למשל יש הרבה הערות על הביקור שלי בישראל וזה בסדר אחלה, פשוט עוברים הלאה זה כמו הבן דוד המשוגע במשפחה הוא משוגע אבל הוא עדיין בן הדוד שלך והמשפחה שלך, אני מתייחס לגולשים שלי כמשפחה.

שאלה- איך חברה צריכה להתייחס לפוסט שנכתב נגדה והאם היא צריכה להגיב בכלל ?

תשובה- לדעתי כן, אם כתבו נגדך אז זה המוצר שלך ואתה צריך להגן עליו, היה לי פוסט שסיקרתי בו מוצרים ובההערות המון גולשים הוסיפו- איך שכחת את המוצר הזה והזה…וזה היה לי מאוד נחמד העובדה שהם הגיבו לי והוסיפו לי מידע.

אני שונא כשחברות מנסות להעתיק להערות קטע עיתונאי. לפחות תשקיע מינימום של יחס ואל תדחוף לי חומר שיווקי כל כך ישיר.

שאלה- האם יש מקום לאפשר לגולשים שהוחרמו לחזור בתשובה ולהחזיר אותם לאתר ?

תשובה- תשמע כן יש סליחה, לפעמים אני מחרים אנשים רק לאיזה 5 דקות ואז אני משחרר אותם כשאני נרגע, אבל תשמע יש שם ברשת בהחלט כמה משוגעים. אבל בסה"כ האנשים שחולקים עליך מוסיפים צבע לבלוג שלך הם מעוררים שיח. אני הכי שונא כשאני טועה ואף אחד לא שם לב חודשים.

שאלה- האם אתה מרגיש שהצלחת לשנות את השיח בקשר לחברות טלקום והעסק שלהם ?

תשובה- זה יהיה קצת שחצני אם אגיד שכן, אני לא חושב…קודם כל אני כותב ואם הם השתנו בעקבות הדברים שלי או לא אני באמת לא יודע.

שאלה- מה אתה חושב על הבלוגרים הישראלים אחרי שפגשת כל כך הרבה בלוגרים בעולם ?

תשובה- אני אפגוש אותם היום, אבל אני מחכה לראות באמת בלוג ישראלי כתוב באנגלית כדי שאוכל להבין כי אני לא מבין עברית ("זה הפסד שלך"-הערה מהקהל, חברה תקשיבו אתחיל לכתוב בהודית לנו יש מיליארד קוראים… (צחוק בקהל))

שאלה- (לא שמעתי צ.א)

תשובה- אתם חייבים לעשות בלוגינג באנגלית- הכלכלה שלכם תלויה במה שאנשים בעולם קוראים, חברות סטארטאפ זוכות לתודעה והכרה באמצעות בלוגים באנגלית וחבל שיהיה מחסור בידע שכזה. מדי פעם אני מקבל אימייל מאיזה יזם, והכרתי אותם דרך הבלוג וזה אחלה מבחינתי. צריך ליצור קשר אם אנשים בכול העולם- סין, הודו וכו'..כדי שאנשים יגידו היי זה הזדמנות עיסקית.

אל תסתכלו על זה רק כלוח מודעות צריך קצת יותר אינטראקציה ורגש.

שאלה- איך הבלוגינג שינה אותך כאדם בשש השנים האחרונות ושאלה נוספת איך הכסף ?

תשובה- אענה קודם לגבי העסקים- עיקר המודל שלנו מבוסס כיום על הכנסות מפירסום, אבל יהיה לנו בקרוב גם רישום לתוכן בכסף, אני מאמין שאני מכוון לנישה מאוד ברורה ואני חושב שהם יכולים לשלם עבור זה, הקהל שלי הוא מנהלים ומנכ"לים וכתוצאה מכך אני יכול לקבל יותר… הם יכולים להרשות לעצמם לשלם וזה בסדר מבחינתי J

המודל של הרישום יהיה מעין הצעה שתפנה למעט אנשים אבל הוא יהיה מאוד רלוונטי עבורם.

יש לנו גם ניזולטר בדרך ואנחנו עושים גם אירועים, כרגע אנחנו 8 עובדים ועד סוף החודש יהיו 10.

שאלת איך החיים שלי השתנו באופן אישי?

למשל שאני יכול לטוס לישראל ואני אוהב את זה, אני גם לא יכול לעשן בפומבי כי אמא שלי רואה את התמונות אח"כ ברשת ללמד את אימא שלי להשתמש במחשב היה הטעות הכי גדולה שלי.
אני גם חושב שהיום אני מתייחס לדעות של אחרים בצורה רצינית יותר וזה הרחיב לי את האופקים. זה שינה את ההתייחסות שלי לדעות.

שאלה- איך אתה נזהר שלא לעצבן את המפרסמים שלך ?

תשובה- אני משחק לפי הכללים ששיחקתי כל חיים, אני לא מעביר שמועות אלה אם בדקתי. אני לא רוצה לעבוד בשביל מישהו אחר היום אני בוס של עצמי.

שאלה- האם חשבת למכור את העסק שלך ולפרוש?

תשובה- כל כך מוקדם?!

כנראה שאני הרבה יותר חמדן ממך…אני רוצה לבנות את העסק שלי ולראות לאן הוא יתפתח. זה מסקרן אותי ומעניין אותי.

זה מה שעשיתי כל חיי הייתי עיתונאי כל חיי…ואני רוצה למות עם דיו על היד,

שאלה- תוכל לחלוק איתנו את מקורות הקריאה והכלים שלך?

אני משתמש בגוגל רידר ואני אפילו אוהב אותו, paul kadwarski (לא בטוח לגבי מה השם…צ.א), את הבלוג של היינקיס- כל בוקר רק כדי להכנס לדיכאון, mit media lab blog שאני ממליץ מאוד לקרוא, nickels car – אני קורא בלוגים קטנים חכמים, ועם עמדה מענינית. האמת שאתם יכולים למצוא את חומרי הקריאה שלי באתר (קובץ ה OPML)

הערת המחבר- אום מאליק הבטיח שהקובץ ישב בכתובת הזו- http://gigaom.com/opml.xml אבל בנתיים זה לא קרה- אתם מוזמנים לשלוח לו מייל בנושא.

ג'ואל מוובראי השפעת הבלוגרים על התקשורת המסורתית בלוגינג לייב מכנס בלוגפרנס

הרצאה באנגלית תרגום חופשי שלי.



ג'ואל מראה תמונה (נגמרה לי הבטריה במצלמה סליחה צ.א) של נשים עירקיות שמקוננות על ארונות קבורה שהוצאו מהאדמה, לאחר בחינה מדוקדקת ניכר כי התמונה המזעזעת בעצם בויימה.

כבר הזכירו בעבר את נושא התמונה המזויפת של רויטרס בלבנון…

ואתם גם זוכרים את מוחמד אלדורה ואת התמונה שלו- הילד שנורה על ידי ישראל…כנראה שגם שם התמונה הראתה מציאות מסולפת מבחינת הכדורים של איזה צד באמת הרגו את מוחמד.

אולם מול המציאות הזו דווקא ככל שהבלוגספרה מתחזקת כך היכולת לסלף חדשות ותמונות קטנה וזאת מכיוון שבלוגרים יכולים כעת לחלוק מידע, להצליב ולבחון אותו.

וזו השפעה חזקה של הבלוגספרה.

אני חושב למשל שבזכות הבלוגספרה גם הכיסוי של התקשורת במלחמה האחרונה עם לבנון הפכה לפחות מוטה לצד הערבי, וזאת בגלל שאם הסיקור היה מוטה התקשורת היתה נחשפת במערומיה מול הסיקורים של הבלוגרים משני הצדדים.

באיחוד האירופי למשל בניגוד לארה"ב הסיקור היה דווקא הרבה יותר מוטה. וזאת בגלל שאין להם עדיין בלוגספרה לוחמנית ורחבה כמו זו שכבר קיימת בארה"ב.

דוגמא טובה לחשיפת סילופים היא הסיפור שמכונה rathergate זו השערוריה שבה ניסה הכתב-ראט'ר להאשים את בוש מהתחמקות משירות בוויטנאם. ראט'ר הציג את האישור הלכאורה מקורי רק למשך שנייה בטלוויזיה אבל בלוגרים הצליחו לתפוס את התמונה ולהוכיח שזה זיוף וכך לאט לאט נחשפו כל הסיפורים שלו והם התגלו לאט לאט כבלתי מהימנים, זה הפך לשערוריה והוריד לברכיים את אחד מהעיתונים המכובדים ביותר.
לבלוגרים יש פרשנות שונה של אותה תמונת מציאות, וזה מלמד שגם מציאות מסוימת יכולה להתפרש במספר דרכים.
סיפור שקרה לי- פעם דיברתי בבית הכנסת אליו הובא אוטובוס מספר 19, זהו אותו האוטובוס שהובא לארה"ב כמייצג בכדי להראות את זוועות הפיגועים. חצי מהקהל בהרצאה שלי היה קהל מוסלמי, אחד מהסטודנטים בקהל שאל אותי על שפיכות הדמים בג'נין. עצרתי אותו ואמרתי לו: האם אתה יודע שהטבח המכונה "טבח ג'נין" כלל לא התרחש?
ואפילו האו"ם אישר שלא התרחש טבח שכזה, רבים מתוך 53 ההרוגים הפלסטינים היו חמושים, וגם חיילים ישראלים נהרגו באותו היום.

הקהל היה מזועזע מכך שטענתי שלא התרחש טבח. ודרך אגב הבחור ששאל אותי את השאלה הזו היה בחור נבון במיוחד, דיברתי איתו אח"כ והוא האמין באופן מוחלט שהטבח אכן התבצע.

באירן יש כמות עצומה של בלוגרים, והם דוחפים לחופש ודמוקרטיה, לעומת זאת גם אנשי הג'יהד יודעים להשתמש בבלוגים והם עושים בזה שימוש נרחב ויפה.

אם כך הבלוגים ישארו כאן יתפתחו ויצמחו והשאלה היא רק מה יהיו התוצאות הסופיות ומי יודע מה אלו יהיהו?

פאנל שאלות עם כל המרצים:

ש: אתה טוען שהבלוגים יוצרים עולם טוב יותר של זרימת מידע- הסטודנט ששאל אותך האמין לכך שהיה טבח אז איך הבלוגים משפרים מציאות?

ת: לא תוכל לשכנע כל אחד, בזה אין ויכוח אבל תוכל ליצור זרימה יותר טובה של ידיעות.

ש: האם לדעתכם יהיה איחוד בעתיד בין עיתונות לבלוגים

ת: כן אני חושב שתהיה השפעה הדדית גוברת בין שני הפלטפורמות והמדיות, יש בעיות עם בלוגים למשל שהם מפרסמים הכול באופן שווה ואין משקל שונה לידיעות שונות- סיפור שהשקעתי בו רבות ידחף למטה גם בשביל רשימת מכולת- צריך להיות משהו שיתן קצת יותר משקל להצפת תוכן.

מבלוג מחתרתי לבלוג מצליח-דבורית שרגל

בעלת הבלוג וולווט אנדרגראונד (היום בדה מרקר) כששמעתי את ניתוח הסקר ניסיתי לחשוב למה אנשים מתחומי התרבות והטכנולוגיה הם דווקא בעלי הבלוגים ולא מתחומי הכלכלה והפוליטיקה וכו'…


חשבתי שאולי זה נושא של פתיחות לטכנולוגיה. וגם הפתיע אותי לגלות שיותר גברים כותבים מנשים…אני צריכה לחשוב על זה…

הגעתי לכתיבת בלוג מתוך עולם העיתונות המודפסת. לא יודעת כמה היכרו אותי לפני שהתחלתי לכתוב את הבלוג ואני מניחה שדי מעט.

התחלתי לכתוב בעיקר מתסכול- רציתי להיהפך לעורכת של עיתון רייטינג ולא קיבלתי את זה, הייתי ממש מתוסכלת ניסיתי לחפש עבודה במקומות אחרים, ולא הייתה התלהבות גורפת ממני ומאוד הופתעתי. יום אחד החלטתי שאני חייבת לכתוב על התהליך הזה.

הלכתי למחשב כתבתי "בלוג" הגעתי לישראבלוג ופשוט פתחתי בלוג. לא חשבתי על זה אפילו 5 דקות קודם.
זה היה אקט ספונטני לגמרי בלי שום תיכנון מקדים, וככה גם התוודעתי לבלוגספרה.
הכול היה לימוד און ליין בלי שום טיפת ידע מוקדם.
הבלוג שפתחתי היה בלוג שעסק בביקורת התקשורת- תארו לעצמכם עשרות עיתונאים שפתאום מגלים שמישהו מדבר על מה שהם עשו ומסקר אותם ואת הכתיבה שלהם הנושא שסיקרתי הוא לדעתי הסיבה שהפכתי ליקירת התקשורת.

פתחתי את הבלוג בעילום שם. לא ידעתי למה אבל מתוך אינסטינקט הרגשתי שזה נכון.

אנשים שקראו את הבלוג הבינו מייד שמי שכותב את החומר מגיע מתוך התחום אבל מצד שני הם לא ידעו מי זה…וזה סיקרן אותם הרבה עיתונאים קראו את הבלוג באופן קבוע, והם התחילו באמצעות הבלוג שלי להחשף לבלוגים ולבלוגספרה בכלל..פתאום אנשים התחילו לכתוב כתבות על הבלוג שלי ועל אחרים.

במהלך חצי השנה ששהייתי במחתרת התפרסמות 9 כתבות שונות על הבלוג שלי כולל בעין השביעית.

היום אין כמעט שבוע שלא מתפרסמת כתבה על בלוגים- למשל על זרובבלה שהיא הבלוגרית הכי פופולרית בקרב בני נוער.

כל זה לא אומר שאין התייחסות מתנשאת מצד עיתונאים לכתיבת בלוגים או בלוגרים, אני רוצה לצטט את נחום ברנע בראיון לעין השביעית:

"מראיין-למה אין לך בלוג?

נחום ברנע- התמזל מזלי ואני נהנה מחופש…אין לי שום תיסכול שאני צריך לדווח עליו בבלוג…ההיתכנות הטכנולוגית הפכה אותנו לפטפטנים…"

עיסקת הטיעון בין מזוז לקצב לדוגמא זה נושא שהיה לי למשל מה להגיד עליו, יכולתי לכאורה להתקשר לעורך עמוד הדעות של מעריב ולהביע את דעתי ומצד שני יכולתי גם להגיב לפרשייה בבלוג שלי. היה לי ברור מהרגע הראשון שאני רוצה לנקוט באקט מחאה, כתבתי פוסט שהכותרת שלו היתה "משפט לקצב" וביקשתי מבלוגרים בקפה דה מרקר לפעול לכתוב פוסטים שהכותרת תהיה "משפט לקצב". המחאה הצליחה וזה עורר בי גאווה ותחושת סיפוק אדירה.


בלוגים כמשאב עיתונאי גריגורי אסמולוב-בלוגינג לייב בלוגפרנס

כתב עיתון קומרסאנט

באופן כללי נוטים לתאר בלוג כמרחב דמוקרטי אבל הבלוגים כוללים לרוב גם הרבה מידע מיותר, אבל יש היבט נוסף שהבלוגספרה היא גם מרחב מידע ולא רק מרחב דמוקרטי.

לכן הבעיה המרכזית היא היכולת לכרות מידע רלוונטי בים המידע הלא רלוונטי- איך מגשרים על זה?

אתמקד בשתי טענות:

בלוג יכול להוות מקור למידע חדשותי.

והטענה השנייה הוא שהבלוגספרה מהווה פלטפורמה משמעותית עבור הכתב העיתונאי עצמו- ככל שיותר כתבים ישתמשו בכלי הזה כך יעלה ערך הבלוגספרה כמקור מידע.

כתב מול בלוגר:

כתב הוא אדם בעל זהות יציבה אנחנו מכירים לרוב את השם שלו אנחנו מייחסים לרוב את המהימנות לכתב בעקבות המקום בו הוא מפרסם כתבות וקצת פחות בזכות השם האישי שלו וזה קצת שונה ביחס לבלוגר שצובר את עיקר הפירסום שלו בזכות האלמנט האישי ללא מסגרת תומכת.

בגלל מבנה הרשת כל כותב חשוף לביקורת ובגלל זה לרוב מעצם מבנה זרימת המבנה יש יכולת להצליב את המידע שהבלוגר מפרסם.

ניתן לסווג בלוגרים לכמה טיפוסים:

סלברטים– אנשים מעולם האוף ליין שמפרסמים בבלוג (פוליטיקאים, אוליגרכים, אפילו מקרה שהתפרסם- לריסה טרימבלובלר)

בלוג גיבור ויראטואלי– זהו בלוגר שהזהות הוירטואלית שלו גוברת על זו בחיים האמיתיים.

בלוג עד– בלוגרים שהופכים להיות עדים לאירועים.

והסוג הרביעי- אנשי מקצוע עם מומחיות בתחום מסויים- ולכן הם מקבלים משקל כקובעי דעה.

הרבה פעמיים בלוגרים מתעדים אירועים (המרצה מראה תמונה של שריפה שבלוגר רוסי תיעד מחלון הבית שלו, צ.א).

פעמים רבות הבעיה היא לא קבלת המידע אלה היכולת להרכיב את פאזל העדויות- ולכן את תמונת העולם הבלוגית קשה יותר להרכיב כי היא מפוזרת על פני כל הרשת והצרכנים צריכים ללכת לחפש ולאסוף את הידיעות.

מנקודת המבט העיתונאית הבלוגים הם סביבת עבודה מאוד נוחה כי מעצם היותה רשת חברתית הבלוגספרה מאפשרת מיפוי של יומנים שיכולים לשמש באופן קבוע כמקורות בעלי ערך.

אם נסכם את המרכיב הזה- בלוג יכול לשמש כמקור מידע לפרסום וגם כמידע עזר-מידע פנימי מאחורי הקלעים.

וגם כסוג של מוניטורים באמצעותם אפשר לגבש תמונת מצב.

חשוב לציין גם כי כאשר מדברים על נושא של כתב מול בלוגר- הרבה פעמיים בלוגרים הם גם כתבים. וזה מוביל לדעתי לשינוי גדול. מה שאני מנסה לטעון הוא שהבלוג משנה את העיתונאות.

העיתונאים הבלוגרים מביאים איתם את מימד המהימנות והמקצועיות והם גם עצמם משמשים כמקורות לעיתונאים אחרים.

מניעי העיתונאיים לההפך לבלוגרים:

העדר עריכה וביקורת

העדר צורך בעמידה בזמני פרסום

וגם היכולת להישאר אנונימי

ככל שיהיו יותר עיתונאים בבלוגספרה כך מעמדו יתגבר, זה מעין ביצה ותרנגולת- המהימנות הופכת את הבלוגספרה לאמצעי יעיל יותר.

לדוגמא במערכת החדשות של ערוץ תשע בא אני עובד בערך 40% מתוך 30 העובדים מחזיקים היום בלוגים אישיים.

ותרבות הניהול של הבלוגים העיתונאים נותנת השפעה על כל הבלוגספרה.

דוגמאות:

עיתונאי מרשת טלוויזיה רוסית העביר דיווחים שוטפים בבלוג שלו מרצועת עזה לאחרונה. הוא סיפר למשל איך הוא ניסה להציל את הצלם הפלסיטנאי שלו.

עוד כמה דוגמאות (תמונה מההלויה של ערפת, תמונה מההתנתקות…).

לסיכום אומר שנוצר פה ז'אנר חדש- עיתונאות אישית, היומן העיתונאי כמקור לתיאור המציאות הוא תופעה מענינת.

דוגמא אחרונה- המגמה של שיפור מעמד הבלוגים היה יכול להשתנות עם למשל אתר הכנסת היה פותח אפשרות לכל ח"כ לפתוח בלוגים משל עצמם.

לא כולנו קוראים את אותם חדשות כיצד בלוגים משנים את העיתונות- גארת מ.גרף

הרצאה באנגלית, גארת היה הבלוגר הראשון שנכנס לראיון בבית הלבן…


אני אתייחס לבלוגים כאל כל תוכן מונע גולשים כגון, תמונות בפליקר,סרטונים וכו'..כפי שרבים לפני פה התייחסו אליו.

עד לכניסת הבלוגים מה היו עושים בעיתונות ? היו מצטטים שתי דעות נוגדות משווים ביניהם ואומרים לקהל תחליטו אתם מי צודק.

וכך היה בדיונים פומביים פוליטיים וכדומה.

כולנו היינו מסתכלים באותם החדשות/עיתונים וכדומה.. היה שידור אחד וכולם ניזונו מהם.

אחד הדברים שתידלק את הצמיחה המדהימה בבלוגים אזרחיים, הוא לא רק החד גוניות כמו גם הקיצוצים הרבים שעיתונים ותקשורת מסורתית ביצעו בעיתונות החוץ.

למשל יש מעט מאוד כתבים בסין, ובCBS אין כתב אחד בעולם המוסלמי למרות המתיחות שיש בין ארה"ב לעולם המוסלמי- אזרחי ארה"ב מקבלים בעקבות המחסור הזה בכתבים תמונה מאוד חלקית מהחדשות. ולדעתי משום כך אזרחים ראו שהם לא מקבלים מענה חדשותי מספק. לפני שנים לא היה ברירה אבל היום האזרחים עצמם יכולים להציף את החדשות באמצעות בלוגים וכדומה…חברים שלי למשל הרגישו שהם לא מקבלים תמונה מספקת מהחיים בעירק ולכן הם פשוט התחילו להתקשר באמצעות סקייפ לעירקים, והם יצרו פודקאסטים בהם הם פשוט ראיינו עיראקיים באופן שוטף.

וזה אחד המפתחות לדעתי לצמיחה הגדולה של הבלוגספרה- הבאת נושאים שוליים למרכז השיח האזרחי.

ראינו שגם אלקידה משתמשת במדיה הזו וכיום אזרחים בארה"ב יכולים לגשת ישירות למקור ולקרוא מה בין לאדן כותב. והם לא ניזונים באופן מסורתי אלה ישירות מהדוברים. חברה שלי לבנונית והיא אמרה לי שהיא הפסיקה לקרוא במלחמה עם ישראל עיתונות מסורתית וקוראת רק בלוגרים מישראל ומלבנון כדי לקבל תמונה טובה יותר של המציאות.

אז העיתונות המסורתית ניצבת בבעיה איך מבטיחים היום שקוראים מקבלים תמונה טובה של המציאות, וגם איך מאפשרים לגולשים להגיב למציאות הזו ולייצור שיח.

אסיים בדוגמא- יש וידאו מעולה שקוראים לו Epic

שמדגים את המציאות בעוד 10 שנים, מה שרואים שם הוא שהחלקים החברתיים של אמזון כגון: אם אהבת את זה וודאי תאהב גם את זה…וכדומה ילכו ויתגברו הפרסונליזציה תלך ותגבר.


 


ד"ר יעל קינן היווצרות רשתות חברתיות בבלוגספרה- פוסט לייב מכנס הבלוגפרנס

ההרצאה ניתנה באנגלית תרגום חופשי שלי צ.א

אני מעורבת בפרוייקט הבלוגים good neighbors blog

 

מה ששומעים בעיקר בחדשות הוא חדשות רעות.

למשל כשאני עשיתי עליה, שאלו אותי "השתגעת? את נוסעת לישראל ? ואת נוסעת  שם באוטובוסים ? "

או ששואלים אותי : "אז כמה פלסטינים כבר את הרגת ? "

מביאה דוגמאות לעד כמה התמונה בתקשורת הכתובה והמצולמת היא חד מימדית ולא משקפת את המציאות היומיומית בהכרח.

אז הדעות של הגולשים מתגבשות באמצעות מה שהם נחשפים אליו בתקשורת.

ייצרנו תוכנית של בלוגרים שמקיימת שיח במזרח התיכון. יש שם כמה בלוגרים שכותבים מארצות שאסור לקיים בהם שיח עם ישראלים והם מסכנים את החיים שלהם.

אנחנו פשוט נותנים סימון של דגל מארץ המקור, אבל מסתירים את המיקום המדוייק שלהם.

היה מאוד מעניין לראות לפני כשנה כאשר התחלנו, והיה אירוע קשה בחוף של עזה. ובחרנו כצבעים לתבנית של הבלוג את הצבעים צהוב וירוק יפים מכיוון שחשבנו שאלו צבעים יפים שאין להם הקשר למלחמה או לדם.

מסתבר שצהוב וירוק זה בעצם בחירה לא משהו…

משהו מעניין שקרא בבלוג הוא מידת האינטראקציה שנוצרה שם.

אחד הדברים המענינים הוא שלמרות המלחמה עם לבנון, דווקא  הבלוגרים מלבנון הפכו עם הזמן המעודדים מספר 1 דווקא לעמדה הישראלית.

הפוסטים היו ממש תעמולה ואם ישראלי היה כותב את זה אנשים היו מתייחסים לזה כתעמולה בלבד.

וזה מעניין שלמרות המלחמה הבלוג איפשר לבלוגרים להביע את עמדותיהם באופן חופשי יותר, בזמן המלחמה קצב הפוסטים קטן באופן ניכר.

היה גם שינוי גדול בקרב הבלוגרים הפלסטינאים. בהתחלה הם היו מאוד דוגמאטים נגד הכיבוש אבל לאט לאט הם התחילו להתעסק בדברים פנימיים שקוראים אצלם בחברה.

והם גם התחילו להיפתח מבחינת החשיפה האישית.

וזה נכון גם לבלוגרים הישראלים.

מגמות עתידיות בבלוגים ליאור צורף

קצת פיספסתי את ההתחלה…

ניתוח עקבות מהעולם הדיגטלי, כיום כלי המחקר הדיגטאלי מאפשר לנו לעקוב אחרי דברים פומביים כשהמרכזי שבהם הוא ניתוח בלוג.

מידול מרשתות דיגטאליות לרשתות חברתיות הוא מחקר שקוראים לו Sna- Systems network architecture

במידול ניתן לראות את הרשת ההקשרים בתוכה והכוח של הקבוצות וההמון

יש קריקטורה שמדגימה את כוחו של הקהל ביחס לאחד החזק.



ניתן לראות מידול של רשתות חברתיות וננסה להבין את המאפייינים של הרשת הזו.

image

[התמונה הזו אינה התמונה המקורית מהמצגת והיא הובאה רק כדי להמחיש על מה הסיכום מדבר צ.א]

ניתן לראות רשת בא יש קבוצה קטנה של אנשים דומיננטים ומסביבה הרבה מציצנים.

דוגמא אחרת אפשר לראות רשת יותר מפוזרת והמשקל של כל אדם גדול יותר אין מובילי דעה מסויימים.

בעצם באמצעות הצגה גראפית של הקשרים אפשר ללמוד על מבנה ופיזור הרשת החברתית.

אבל מהבנת המבנה החברתי ברשת אני לא מבין שום דבר על המוטיבציה של החברים בה.

בקשת החברות מוצגת לרוב באופן די מופשט באתרים חברתיים אתה מגיש בקשה בסגנון- האם אתה רוצה להיות חבר שלי ?

לרוב התשובה היא בינארית-כן או לא.

לפעמים אפשר לפרט: על בסיס עיסקי, חברי , פגישה באתר…

אבל מאחורי בקשת החברות הפשוטה הזו יכולים להסתתר בעצם כל מיני מניעים:


1.אהבתי את התמונה שלך

2. אני רוצה להסתופף בנוכחות שלך (מבחינה עסקית יפה לי שאתה בין ה"חברים" שלי)

3. אני רוצה להכיר אותך באמת.

ועוד כל מיני מניעים…

בהקשר הזה אנחנו במייקרוסופט מאוד גאים מכיוון שאנחנו עכשיו מתחילים תהליך של עידוד בלוגרים להתקרבות אלינו

אפשר לכתוב בעד או נגד העיקר שנוכל להיות חלק מהשיח אנחנו רוצים שאנשים ייחשפו לטכנולוגיות ומוצרים על בסיס מה שהקהילה אומרת ולא על בסיס מה שאנחנו רוצים "לדחוף"

בלוג זה סוג של סריקת מוח- תיאור של מה שעבר עלי היום.

תהליכים תרפויטיים בכתיבה בבלוג בלוגינג לייב מכנס בלוגפרנס

הרצאה מאת פרופסור עזי ברק
אין כמעט בעולם שום פרסום מחקרי על בלוגים ואני ותלמידי מהחלוצים בנושא בעולם.

מתוך ים הבלוגים אנחנו מוצאים כל מיני בלוגים שחושפים חוויות אישיות גדולות בעלות משמעות גדולה לכותבים שלהם.

לבלוגים האישיים הללו יש חשיבות ותרומה לתהליכים הפסיכולוגים שהבלוגר עובר בעצם הכתיבה.

מבחינה טכנית- כל אחד יכול לכתוב בלוג אישי

אבל לא כל אחד רוצה לפתוח בלוג וזה תלוי במוטיבציות האישיות- זה לא מתאים לכל אחד.


לכתיבה כשלעצמה יש ערך רפואי זה דומה לביבילותרפיה- ההקלה הרפואית שיש בכתיבה עצמה.

אבל זה לא רק כמו כתיבת יומן אישי שנשמר במגירה.

הבלוג הוא פומבי- אני כותב לא רק בשביל עצמי אני כותב גם עבור קוראים שיקראו את הבלוג.

יש אינטראקציה עם קהל וגם נושאים של עיצוב וביטוי אישי.

ניסיתי לזהות את המרכיבים הפסיכותרפואיתיים:

למשל קתרזיס

ציטוט מבלוג:

"…אני שונאת שקוראים לי "כוסית" ושונאת שאומרים משהו בסגנון "היפה" שונאת שחושבים שאני רכוש…."

הבעת כאב

ציטוט מבלוג:

"הלב שלי כואב חזרתי מההלוויה…אין לי מילים לתאר מה שאני מרגישה משם מה רק פה אני יכולה להוציא את מה שבאמת מעיק עלי…..כולם מנסים לדבר איתי ואני לא רוצה לראות אף אחד…"

תהליכי השלכה התיייחסות לחלל הוירטואלי בתור סביבה עמומה ומטושטשת דוגמא:

" אני כל כך רוצה למות…תתקשרו אליי! תגידו לי שאני צריך לראות פסיכולוג. כי אני לא נורמאלי?! אתם אלה שלא נורמאליים…"

דיאלוג השלכתי עם אחרים, בתגובה לפוסט מסויים כתבה גולשת:

תהליכי דיבור עצמי ומודעות עצמית

דוגמא : [קרס לי המחשב אז אין ציטוט סליחה צ.א]

בניה ועיצוב של זהות עצמית

ציטוט מבלוג:

"… איך עושים את זה בכלל? אין לי מושג ואני מניח שאני גם לא ארגיש כשאהיה כבר…"

תיעוד תהליכי שינוי ועיצוב התנהגות

ציטוט מבלוג:

"החלטתי שאני לא סתם עושה דיאטה אלא שאתם עוזרים לי אתם מלווים אותי עוקבים אחרי….תעזרו לי ותלוו אותי ותגיבו לי…."

בנוסף לכל האמור הבלוג יכול לשמש כתוספת לטיפול מסורתי- בין לבין פגישה עם פסיכולוגים קוראים המון חוויות ויש חשיבות לאוטנטיות שלהם.

לסיכום:

יש חשיבות רבה לתהליכים הפסיכולוגים המצויים לבלוגים אישיים בנוסף על המקצועיים, עיתונאים וכו'…המחקר בחיתוליו ואנחנו בוחנים דרכים לשלב אותו כטיפול.