בלוגים כמשאב עיתונאי גריגורי אסמולוב-בלוגינג לייב בלוגפרנס

כתב עיתון קומרסאנט

באופן כללי נוטים לתאר בלוג כמרחב דמוקרטי אבל הבלוגים כוללים לרוב גם הרבה מידע מיותר, אבל יש היבט נוסף שהבלוגספרה היא גם מרחב מידע ולא רק מרחב דמוקרטי.

לכן הבעיה המרכזית היא היכולת לכרות מידע רלוונטי בים המידע הלא רלוונטי- איך מגשרים על זה?

אתמקד בשתי טענות:

בלוג יכול להוות מקור למידע חדשותי.

והטענה השנייה הוא שהבלוגספרה מהווה פלטפורמה משמעותית עבור הכתב העיתונאי עצמו- ככל שיותר כתבים ישתמשו בכלי הזה כך יעלה ערך הבלוגספרה כמקור מידע.

כתב מול בלוגר:

כתב הוא אדם בעל זהות יציבה אנחנו מכירים לרוב את השם שלו אנחנו מייחסים לרוב את המהימנות לכתב בעקבות המקום בו הוא מפרסם כתבות וקצת פחות בזכות השם האישי שלו וזה קצת שונה ביחס לבלוגר שצובר את עיקר הפירסום שלו בזכות האלמנט האישי ללא מסגרת תומכת.

בגלל מבנה הרשת כל כותב חשוף לביקורת ובגלל זה לרוב מעצם מבנה זרימת המבנה יש יכולת להצליב את המידע שהבלוגר מפרסם.

ניתן לסווג בלוגרים לכמה טיפוסים:

סלברטים– אנשים מעולם האוף ליין שמפרסמים בבלוג (פוליטיקאים, אוליגרכים, אפילו מקרה שהתפרסם- לריסה טרימבלובלר)

בלוג גיבור ויראטואלי– זהו בלוגר שהזהות הוירטואלית שלו גוברת על זו בחיים האמיתיים.

בלוג עד– בלוגרים שהופכים להיות עדים לאירועים.

והסוג הרביעי- אנשי מקצוע עם מומחיות בתחום מסויים- ולכן הם מקבלים משקל כקובעי דעה.

הרבה פעמיים בלוגרים מתעדים אירועים (המרצה מראה תמונה של שריפה שבלוגר רוסי תיעד מחלון הבית שלו, צ.א).

פעמים רבות הבעיה היא לא קבלת המידע אלה היכולת להרכיב את פאזל העדויות- ולכן את תמונת העולם הבלוגית קשה יותר להרכיב כי היא מפוזרת על פני כל הרשת והצרכנים צריכים ללכת לחפש ולאסוף את הידיעות.

מנקודת המבט העיתונאית הבלוגים הם סביבת עבודה מאוד נוחה כי מעצם היותה רשת חברתית הבלוגספרה מאפשרת מיפוי של יומנים שיכולים לשמש באופן קבוע כמקורות בעלי ערך.

אם נסכם את המרכיב הזה- בלוג יכול לשמש כמקור מידע לפרסום וגם כמידע עזר-מידע פנימי מאחורי הקלעים.

וגם כסוג של מוניטורים באמצעותם אפשר לגבש תמונת מצב.

חשוב לציין גם כי כאשר מדברים על נושא של כתב מול בלוגר- הרבה פעמיים בלוגרים הם גם כתבים. וזה מוביל לדעתי לשינוי גדול. מה שאני מנסה לטעון הוא שהבלוג משנה את העיתונאות.

העיתונאים הבלוגרים מביאים איתם את מימד המהימנות והמקצועיות והם גם עצמם משמשים כמקורות לעיתונאים אחרים.

מניעי העיתונאיים לההפך לבלוגרים:

העדר עריכה וביקורת

העדר צורך בעמידה בזמני פרסום

וגם היכולת להישאר אנונימי

ככל שיהיו יותר עיתונאים בבלוגספרה כך מעמדו יתגבר, זה מעין ביצה ותרנגולת- המהימנות הופכת את הבלוגספרה לאמצעי יעיל יותר.

לדוגמא במערכת החדשות של ערוץ תשע בא אני עובד בערך 40% מתוך 30 העובדים מחזיקים היום בלוגים אישיים.

ותרבות הניהול של הבלוגים העיתונאים נותנת השפעה על כל הבלוגספרה.

דוגמאות:

עיתונאי מרשת טלוויזיה רוסית העביר דיווחים שוטפים בבלוג שלו מרצועת עזה לאחרונה. הוא סיפר למשל איך הוא ניסה להציל את הצלם הפלסיטנאי שלו.

עוד כמה דוגמאות (תמונה מההלויה של ערפת, תמונה מההתנתקות…).

לסיכום אומר שנוצר פה ז'אנר חדש- עיתונאות אישית, היומן העיתונאי כמקור לתיאור המציאות הוא תופעה מענינת.

דוגמא אחרונה- המגמה של שיפור מעמד הבלוגים היה יכול להשתנות עם למשל אתר הכנסת היה פותח אפשרות לכל ח"כ לפתוח בלוגים משל עצמם.

לא כולנו קוראים את אותם חדשות כיצד בלוגים משנים את העיתונות- גארת מ.גרף

הרצאה באנגלית, גארת היה הבלוגר הראשון שנכנס לראיון בבית הלבן…


אני אתייחס לבלוגים כאל כל תוכן מונע גולשים כגון, תמונות בפליקר,סרטונים וכו'..כפי שרבים לפני פה התייחסו אליו.

עד לכניסת הבלוגים מה היו עושים בעיתונות ? היו מצטטים שתי דעות נוגדות משווים ביניהם ואומרים לקהל תחליטו אתם מי צודק.

וכך היה בדיונים פומביים פוליטיים וכדומה.

כולנו היינו מסתכלים באותם החדשות/עיתונים וכדומה.. היה שידור אחד וכולם ניזונו מהם.

אחד הדברים שתידלק את הצמיחה המדהימה בבלוגים אזרחיים, הוא לא רק החד גוניות כמו גם הקיצוצים הרבים שעיתונים ותקשורת מסורתית ביצעו בעיתונות החוץ.

למשל יש מעט מאוד כתבים בסין, ובCBS אין כתב אחד בעולם המוסלמי למרות המתיחות שיש בין ארה"ב לעולם המוסלמי- אזרחי ארה"ב מקבלים בעקבות המחסור הזה בכתבים תמונה מאוד חלקית מהחדשות. ולדעתי משום כך אזרחים ראו שהם לא מקבלים מענה חדשותי מספק. לפני שנים לא היה ברירה אבל היום האזרחים עצמם יכולים להציף את החדשות באמצעות בלוגים וכדומה…חברים שלי למשל הרגישו שהם לא מקבלים תמונה מספקת מהחיים בעירק ולכן הם פשוט התחילו להתקשר באמצעות סקייפ לעירקים, והם יצרו פודקאסטים בהם הם פשוט ראיינו עיראקיים באופן שוטף.

וזה אחד המפתחות לדעתי לצמיחה הגדולה של הבלוגספרה- הבאת נושאים שוליים למרכז השיח האזרחי.

ראינו שגם אלקידה משתמשת במדיה הזו וכיום אזרחים בארה"ב יכולים לגשת ישירות למקור ולקרוא מה בין לאדן כותב. והם לא ניזונים באופן מסורתי אלה ישירות מהדוברים. חברה שלי לבנונית והיא אמרה לי שהיא הפסיקה לקרוא במלחמה עם ישראל עיתונות מסורתית וקוראת רק בלוגרים מישראל ומלבנון כדי לקבל תמונה טובה יותר של המציאות.

אז העיתונות המסורתית ניצבת בבעיה איך מבטיחים היום שקוראים מקבלים תמונה טובה של המציאות, וגם איך מאפשרים לגולשים להגיב למציאות הזו ולייצור שיח.

אסיים בדוגמא- יש וידאו מעולה שקוראים לו Epic

שמדגים את המציאות בעוד 10 שנים, מה שרואים שם הוא שהחלקים החברתיים של אמזון כגון: אם אהבת את זה וודאי תאהב גם את זה…וכדומה ילכו ויתגברו הפרסונליזציה תלך ותגבר.


 


הפסקת צהריים ווידאו מהכנס

בנתיים תוכלו להנות מהתמונות שלנו עם אילנה תמיר מנענע, יש גם וידאו נעדכן כשיעלה בנענע, נשאלנו שלוש שאלות: מה זה בלוגר? את הבלוג שלי מי היית רוצה לקרוא? ואת הבלוג שלי מי לא? מה ענינו? תראו בוידאו….אבל מה אתם הייתם עונים?

קליק על התמונה יוביל אותכם לוידאו הנחשק:

ולזווית קצת יותר מענינת של המפגש:

 

כרמל וייסמן-הבעה אישית באמצעות בלוג- בלוגינג לייב מכנס בלוגפרנס

לי אישית יש היום 3 בלוגים שונים:

ברשימות בGood neighbors blog

ואני עושה דוקטורט על בלוגים של נערות

וזה הבלוג המחקרי שלי בישראבלוג

שלושת הבלוגים האלו מאוד שונים.

והאמת כשהתחלתי לכתוב בכלל לא רציתי בלוג, כי פחדתי שזה יעיב על כתיבת הספר שלי.

תפסתי את הבלוג כסוג של יומן אישי וזה לא עניין אותי בכלל…

רק כשהתחלתי לכתוב הבנתי שבלוג זה לא משהו שאפשר להסביר תאורטית צריך לחוות את זה.

יש בלוגרים שלא נמצאים בכלל באינטראקציה של הדיאלוג, יש מחקר בארה"ב שאומר שרק 43% מהבלוגים הם בעלי יכולת טכנית של הוספת תגובות.


אחרי שמתחילים לכתוב מתחילים להרגיש שהבלוג הוא יותר "מרחב" מאשר משהו ספציפי.

לפעמים זה מסמך שאני מפרסמת ולפעמים זה קצת כמו הסלון שלי, אנשים משאירים לי תגובות ואני רוצה למחוק אותם, ואז אומרים לי זה לא דמוקרטי אבל רגע..זה הסלון שלי אם הוא היה אומר לי כזה דבר בבית הייתי מעיפה אותו…אז מה קורה פה ?

למשל לפני חודש וחצי הייתי בהופעה של בוני M בפתח תקווה וכמעט אף אחד לא ידע על ההופעה הזו, אז אמרתי נצלם את זה ליוטיוב כדי שאנשים יאמינו שהם נתנו הופעה בפ"ת.

אבל זה היה יותר חוויה אישית מתיעוד.

קצת קשה למצוא הגדרה אחת למה זה בלוג.

שבוע אחרי ששמתי את הוידאו ברשת קיבלתי טלפון מהמפיק של בוני M שאיים לתבוע אותי אם אני לא אוריד את זה.

מבחינתו הייתי עיתונאית, הסברתי לו שבעצם אני תורמת לסיקור ולהפצה שלכם.

ואז אחרי שהוא חשב על זה הוא אמר- בסדר אבל תפרסמי את ההופעה הבאה שלנו ברעננה גם כן…

ואז עולה השאלה בתור מה אני עושה היום בלוגינג ?

בתור משהו אישי, בתור משהו חברתי, כסמל למשהו…

הכתיבה הדיגטאלית מייצגת יותר מרק כתיבה יש שם גם דיאלוג וצריך להבין את הכוונה של הבלוגר כאשר הוא כתב את זה.

אצלי החוויה היא שכמעת כל פוסט בא מכוונה אחרת.

בלוגרים אוהבים כשמצטטים אותם אבל גם מצפים שיבקשו מהם רשות לפני שהם מאוזכרים.

מה שליאור צרוף הראה- המפות והקשרים בין הבלוגים, מזכיר לי קצת מערכת אורגנית של תאים ואבר בגוף, יש פה משהו חי ומתפתח.

עוד כמה אבחנות אישיות בנושא הבלוגינג:

מרחק וקירבה, כתיבה בבלוג נתפסת כקירבה לקהל, דיבור בבלוג מאפשר התקרבות לקהל.

אחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא פרקטיקות של מרחק ותגובה- אני מגיבה למגיבים שלי, אפשר לפנות אלי ואני עונה.

לעומת זאת כשפרסמתי כעיתונאית והתחלתי להגיב לתגובות של הכתבה שלי, העורכת עצרה אותי היא שאלה "השתגעת? את יודעת מה זה ייצור פה?"

יש פה הבדל בסגנון נורמות וציפיות.

ולכן שם בכתיבה העיתונאית אני "רחוקה" אני קוראת את התגובות אבל לא עונה- זה מעין ריחוק ביחס לבלוגים.

יש כאן נושא של מרחק וקירבה.

בלוג הוא גם במטאפורה "הופעת יחיד" יש אינטראקציה עם הקהל, לדבר עם בלוגרים אחרים זה סגנון אחר לגמרי.

אני ממליצה לכולם להכנס לכתיבה גם אם זה שואב זמן, ולא רק לשמוע על זה בכנס כי אין כמו החוויה עצמה.

ד"ר יעל קינן היווצרות רשתות חברתיות בבלוגספרה- פוסט לייב מכנס הבלוגפרנס

ההרצאה ניתנה באנגלית תרגום חופשי שלי צ.א

אני מעורבת בפרוייקט הבלוגים good neighbors blog

 

מה ששומעים בעיקר בחדשות הוא חדשות רעות.

למשל כשאני עשיתי עליה, שאלו אותי "השתגעת? את נוסעת לישראל ? ואת נוסעת  שם באוטובוסים ? "

או ששואלים אותי : "אז כמה פלסטינים כבר את הרגת ? "

מביאה דוגמאות לעד כמה התמונה בתקשורת הכתובה והמצולמת היא חד מימדית ולא משקפת את המציאות היומיומית בהכרח.

אז הדעות של הגולשים מתגבשות באמצעות מה שהם נחשפים אליו בתקשורת.

ייצרנו תוכנית של בלוגרים שמקיימת שיח במזרח התיכון. יש שם כמה בלוגרים שכותבים מארצות שאסור לקיים בהם שיח עם ישראלים והם מסכנים את החיים שלהם.

אנחנו פשוט נותנים סימון של דגל מארץ המקור, אבל מסתירים את המיקום המדוייק שלהם.

היה מאוד מעניין לראות לפני כשנה כאשר התחלנו, והיה אירוע קשה בחוף של עזה. ובחרנו כצבעים לתבנית של הבלוג את הצבעים צהוב וירוק יפים מכיוון שחשבנו שאלו צבעים יפים שאין להם הקשר למלחמה או לדם.

מסתבר שצהוב וירוק זה בעצם בחירה לא משהו…

משהו מעניין שקרא בבלוג הוא מידת האינטראקציה שנוצרה שם.

אחד הדברים המענינים הוא שלמרות המלחמה עם לבנון, דווקא  הבלוגרים מלבנון הפכו עם הזמן המעודדים מספר 1 דווקא לעמדה הישראלית.

הפוסטים היו ממש תעמולה ואם ישראלי היה כותב את זה אנשים היו מתייחסים לזה כתעמולה בלבד.

וזה מעניין שלמרות המלחמה הבלוג איפשר לבלוגרים להביע את עמדותיהם באופן חופשי יותר, בזמן המלחמה קצב הפוסטים קטן באופן ניכר.

היה גם שינוי גדול בקרב הבלוגרים הפלסטינאים. בהתחלה הם היו מאוד דוגמאטים נגד הכיבוש אבל לאט לאט הם התחילו להתעסק בדברים פנימיים שקוראים אצלם בחברה.

והם גם התחילו להיפתח מבחינת החשיפה האישית.

וזה נכון גם לבלוגרים הישראלים.

מגמות עתידיות בבלוגים ליאור צורף

קצת פיספסתי את ההתחלה…

ניתוח עקבות מהעולם הדיגטלי, כיום כלי המחקר הדיגטאלי מאפשר לנו לעקוב אחרי דברים פומביים כשהמרכזי שבהם הוא ניתוח בלוג.

מידול מרשתות דיגטאליות לרשתות חברתיות הוא מחקר שקוראים לו Sna- Systems network architecture

במידול ניתן לראות את הרשת ההקשרים בתוכה והכוח של הקבוצות וההמון

יש קריקטורה שמדגימה את כוחו של הקהל ביחס לאחד החזק.



ניתן לראות מידול של רשתות חברתיות וננסה להבין את המאפייינים של הרשת הזו.

image

[התמונה הזו אינה התמונה המקורית מהמצגת והיא הובאה רק כדי להמחיש על מה הסיכום מדבר צ.א]

ניתן לראות רשת בא יש קבוצה קטנה של אנשים דומיננטים ומסביבה הרבה מציצנים.

דוגמא אחרת אפשר לראות רשת יותר מפוזרת והמשקל של כל אדם גדול יותר אין מובילי דעה מסויימים.

בעצם באמצעות הצגה גראפית של הקשרים אפשר ללמוד על מבנה ופיזור הרשת החברתית.

אבל מהבנת המבנה החברתי ברשת אני לא מבין שום דבר על המוטיבציה של החברים בה.

בקשת החברות מוצגת לרוב באופן די מופשט באתרים חברתיים אתה מגיש בקשה בסגנון- האם אתה רוצה להיות חבר שלי ?

לרוב התשובה היא בינארית-כן או לא.

לפעמים אפשר לפרט: על בסיס עיסקי, חברי , פגישה באתר…

אבל מאחורי בקשת החברות הפשוטה הזו יכולים להסתתר בעצם כל מיני מניעים:


1.אהבתי את התמונה שלך

2. אני רוצה להסתופף בנוכחות שלך (מבחינה עסקית יפה לי שאתה בין ה"חברים" שלי)

3. אני רוצה להכיר אותך באמת.

ועוד כל מיני מניעים…

בהקשר הזה אנחנו במייקרוסופט מאוד גאים מכיוון שאנחנו עכשיו מתחילים תהליך של עידוד בלוגרים להתקרבות אלינו

אפשר לכתוב בעד או נגד העיקר שנוכל להיות חלק מהשיח אנחנו רוצים שאנשים ייחשפו לטכנולוגיות ומוצרים על בסיס מה שהקהילה אומרת ולא על בסיס מה שאנחנו רוצים "לדחוף"

בלוג זה סוג של סריקת מוח- תיאור של מה שעבר עלי היום.

תהליכים תרפויטיים בכתיבה בבלוג בלוגינג לייב מכנס בלוגפרנס

הרצאה מאת פרופסור עזי ברק
אין כמעט בעולם שום פרסום מחקרי על בלוגים ואני ותלמידי מהחלוצים בנושא בעולם.

מתוך ים הבלוגים אנחנו מוצאים כל מיני בלוגים שחושפים חוויות אישיות גדולות בעלות משמעות גדולה לכותבים שלהם.

לבלוגים האישיים הללו יש חשיבות ותרומה לתהליכים הפסיכולוגים שהבלוגר עובר בעצם הכתיבה.

מבחינה טכנית- כל אחד יכול לכתוב בלוג אישי

אבל לא כל אחד רוצה לפתוח בלוג וזה תלוי במוטיבציות האישיות- זה לא מתאים לכל אחד.


לכתיבה כשלעצמה יש ערך רפואי זה דומה לביבילותרפיה- ההקלה הרפואית שיש בכתיבה עצמה.

אבל זה לא רק כמו כתיבת יומן אישי שנשמר במגירה.

הבלוג הוא פומבי- אני כותב לא רק בשביל עצמי אני כותב גם עבור קוראים שיקראו את הבלוג.

יש אינטראקציה עם קהל וגם נושאים של עיצוב וביטוי אישי.

ניסיתי לזהות את המרכיבים הפסיכותרפואיתיים:

למשל קתרזיס

ציטוט מבלוג:

"…אני שונאת שקוראים לי "כוסית" ושונאת שאומרים משהו בסגנון "היפה" שונאת שחושבים שאני רכוש…."

הבעת כאב

ציטוט מבלוג:

"הלב שלי כואב חזרתי מההלוויה…אין לי מילים לתאר מה שאני מרגישה משם מה רק פה אני יכולה להוציא את מה שבאמת מעיק עלי…..כולם מנסים לדבר איתי ואני לא רוצה לראות אף אחד…"

תהליכי השלכה התיייחסות לחלל הוירטואלי בתור סביבה עמומה ומטושטשת דוגמא:

" אני כל כך רוצה למות…תתקשרו אליי! תגידו לי שאני צריך לראות פסיכולוג. כי אני לא נורמאלי?! אתם אלה שלא נורמאליים…"

דיאלוג השלכתי עם אחרים, בתגובה לפוסט מסויים כתבה גולשת:

תהליכי דיבור עצמי ומודעות עצמית

דוגמא : [קרס לי המחשב אז אין ציטוט סליחה צ.א]

בניה ועיצוב של זהות עצמית

ציטוט מבלוג:

"… איך עושים את זה בכלל? אין לי מושג ואני מניח שאני גם לא ארגיש כשאהיה כבר…"

תיעוד תהליכי שינוי ועיצוב התנהגות

ציטוט מבלוג:

"החלטתי שאני לא סתם עושה דיאטה אלא שאתם עוזרים לי אתם מלווים אותי עוקבים אחרי….תעזרו לי ותלוו אותי ותגיבו לי…."

בנוסף לכל האמור הבלוג יכול לשמש כתוספת לטיפול מסורתי- בין לבין פגישה עם פסיכולוגים קוראים המון חוויות ויש חשיבות לאוטנטיות שלהם.

לסיכום:

יש חשיבות רבה לתהליכים הפסיכולוגים המצויים לבלוגים אישיים בנוסף על המקצועיים, עיתונאים וכו'…המחקר בחיתוליו ואנחנו בוחנים דרכים לשלב אותו כטיפול.

פאנל שני: הפסיכולוגיה של כתיבת בלוגים בלוגינג לייב מכנס בלוגפרנס

הרצאה מאת ד"ר יאיר עמיחי המבורגר
בפאנל נתייחס לתופעת הבלוגים,

במחקר שעשינו בחצי שנה האחרונה בדקנו למה אנשים באמת פותחים בלוג ?

התעסקנו בבלוגים מסגנון של יומן אישי,

השאלה שלנו הייתה מהם המוטיבציות הדומיננטיות בתופעה הזו, למה הצעירים האלה פותחים בלוג ?

בדקנו 79 בלוגרים בממוצע גילאים 17.

כשבחנו מוטיבציות שונות- הגבוהה ביותר היתה "הצורך בביטוי אישי"


אחד מהדברים שבדקנו הוא שינוי המוטיבציה וגילינו שהמוטיבציה משתנה עם הזמן, הבלוג צריך כל הזמן להתחדש.

באתרים רגילים התוכן "מת" הוא סטטי ולא זז.

בבלוגים יש מוטיבציית שימור, מוטיבציות כגון:

"למידה על העצמי"…וכדומה..

התענינו בקשר בין תחושת בדידות למוטיבציה של הבלוגר.

מסתבר שככל שהבדידות גבוהה יותר-> המוטיבציה לכתיבת בלוג עולה.

הבלוג הוא סוג של כוח מפצה.

ככל שהבדידות גבוהה יותר -> המוטיבציה של למידה עצמית יורדת.

הבלוגרים משתמשים באינטרנט כפיצוי למרחב החברתי שלהם.

התוצאות מדגימות שהאינטרנט כמרחב מוגן מאפשר לאנשים לבטא את עצמם בצורה שקשה להם לבטא את עצמם מחוץ לאינטרנט.

המוטיבציות ממשיכות לאורך כל הדרך ומבטיחות שהבלוגר יהיה בעל מוטיבציה גבוהה לשמר אותו.

תוך כדי הדיאלוג עם הסביבה זה הופך לחשוב יותר מאשר הנורמטיביות למשל.

בפן פסיכולוגי עמוק יש כאן ביטוי מרתק. אריך פרום מבטא את האדם כמצוי בקנופליקט בין הרצון לביטוי אישי לבין הצורך בשייכות חברתית.

והערכים הללו נמצאים בסתירה בין שניהם.

בחברות שבטיות מה שהולך לאיבוד הוא הביטוי העצמי יש חובת ציות לקוד חברתי.

הבלוג לעומת זאת פורץ את הקונפליקט- הוא מאפשר מצד אחד לתת ביטוי מקסימאלי לאני האישי ומצד שני ליצור סביב הבלוג קהילה ושייכות.

יש כאן חשיבות פסיכולוגית מהותית.

המענה לצרכים הללו מבטיח שהבלוג ימשיך להוות גורם חשוב בחיינו.

המחקר היה גדול ומפורט אך מה שחשפנו כבר יכול להעיד על החשיבות של הבלוגים מבחינה פסיכולוגית


דוד סרנגה- איך הדיפלומטיה יכולה להעזר בבלוגספרה – הרצאה בכנס הבלוגפרנס

דוד סרנגה קונסול ישראל בארה"ב לתקשורת ואירועים ציבוריים 

400 עיתונאים זרים מסקרים את המצב בארץ ולצערנו 90% מהנושאים המסוקרים זה הסיכסוך הפוליטי בישראל, ואנחנו כדיפלומטים עוסקים בכך רבות.

מרכיב לא פחות חשוב בעבודה שלנו הוא ניסיון לעסוק בישראל שמעבר לכותרות.

בתור ישראלים כולנו יודעים שיש לישראל פנים רבות. ואחד הדברים שמפריעים לנו הוא שהם לא באים לידי ביטוי בתקשורת הבין לאומית.

באמצעות אמצעי המדיה החדשים אנחנו רואים הזדמנות לעקוף את התקשורת הקונבנציונאלית.

לפני שנה וחצי מדינת ישראל היתה המדינה הראשונה שהקימה בלוג.

זה קצת מוזר שמדינה מקימה בלוג.

קראנו לבלוג isrealli.org חשבנו שאנחנו "קולים" זה שיא היצרתיות שהצלחנו להגיע אליה.

כיום יש בבלוג אלפי סיפורים שאינם קשורים בקונפליקט.

אחת הדילמות הייתה- מה מדיניות התגובות שלנו?
הרי מצד אחד רצינו ליצור שיח מצד שני לא כל התגובות ראויות… וההחלטה הראשונה שקיבלנו היתה כן! צריך להציג גם את ההערות שלא נעימות לנו לקרוא לפעמים.
אנחנו כמעט ולא מבצעים צנזורה כל הערה הכתוב בשפה נאותה עולה.

למה בלוג ?

קודם כל כדי לעקוף את המדיה הקונבנציונאלית.

נושא נוסף שגילינו הוא נושא הגיל, ראינו במחקרים שצעירים רבים לא תופסים את ישראל כמשהו רלוונטי.

משום כך כל פעילות שיווקית הופכת גם ללא אפקטיבית כי הרי הם לא רואים בישראל משהו רלוונטי בכלל.

משום כך רצינו לגשת אליהם ישירות בשפה שלהם ובנושאים שמענינים אותם.

תרגמנו את הבלוג לספרדית.

יש שם פוסטים שמתאימים לאוכלוסיה לבלוג הזה קראנו is-real "האם זה נכון" פשוט תרגמנו סיפורים מהבלוג באנגלית.

זה היה הנושא הראשוני איתו התחלנו בעולם הבלוגים- ישראל שמעבר לקונפליקט.

אבל חשבנו למה שלא נעשה את אותו הדבר גם עבור נושאים פוליטים במובהק ?

שדרות מופגזת על ידי טילים- אזרחים סובלים ואין שום חשיפה תקשורתית.

החלטנו שחייבים להציף את הנושא הזה.

הדבר הראשון שעשינו הקמנו בלוג שעוסק בנושאים פוליטים www.israelpolitik.org

בנוסף העלינו סירוטנים ל youtube.com ובאמצעותם ניסינו להראות את המציאות כפי שהיא. בדרך עוקפת תקשורת.

הגיעה משלחת של תושבי שדרות לארה"ב כדי לחשוף את הסיפור האנושי של התושבים, אז עשינו דבר מאוד פשוט- צילמנו ראיונות אישיים עם כל מי שהגיע לקונסוליה והפצנו את זה ביוטיוב.

דוגמא נוספת:

נכון להיום כאשר מקישים את השם Israel באתר youtube (וזה נכון גם לגבי myspace) מה רואים ?

חלק מאוד גדול מהתוצאות והסרטונים אלו סרטונים מאוד לא מחמיאים. על פעולותיה של ישראל והמון קטעי וידאו לא מחמיאים.

המטרה שלנו העוסקים בדיפולמטיה הפומבית הוא להעלות את כמות הסרטונים החיובים שיופיעו בין התוצאות.

בחודש הבא אנחנו עתידים לצאת בתחרות בקרב תושבים בארה"ב שיעלו סרטונים שקשורים לישראל שמעבר לכותרות מתוך מטרה להגדיר את מאגר הסרטונים החיובים ביוטיוב.

(הוא מראה סרטון שנצפה על ידי למעלה מ 300 אלף איש שהוכן על ידי holly בחורה פרטית)


 

זה הסרטון J


 

כאשר אנחנו מדברים על סיפורים שאנחנו מעלים לבלוג הלא פוליטי.

מה שהכי חשוב לנו הוא להיות רלוונטי,

הסיפור שהיו אליו הכי הרבה כניסות הוא של פרופ' ליביו ליברסקו הפרופסור שעלה לישראל ולאחר מכן היגר לארה"ב והגן על תלמידיו ברצח התלמידים בארה"ב.

באותו היום היו לנו אלפי כניסות לבלוג של אנשים שנכנסו לקרוא את הסיפור. הדבר התאפשר פשוט בגלל שבמנוע החיפוש גוגל הופענו ראשונים כאשר אנשים חיפשו את השם של הפרופסור.

דבר נוסף חשוב הוא שהבלוג לא שוכח- הבלוג לא שוכח.

לסיכום:

היכולת שלנו לעקוף את המדיה הקונבנציונאלית, והיכולת ליצור דיאלוג עם קהל צעיר, דיאלוג בין ממסד לקהל, והעלויות המאוד מאוד שוליות בסה"כ.

ודבר נוסף ואחרון יחסי הציבור, אנחנו קוראים לכל הישראלים שיש להם תלונות על ההסברה הישראלית לבוא ולשנות במו עצמם את המציאות- יודעים להסביר טוב מאיתנו? אנחנו בהחלט מעודדים אתכם- תפתחו בלוגים, תעלו סרטונים ותשפיעו על דמותה של ישראל.

תמונה של פאנל המרצים לאחר כל ההרצאות: